חזייה
חזייה היא פריט לבוש תחתון מקובל אצל נשים, המשמש לכיסוי ולתמיכת השדיים.
החזייה נכנסה לשימוש בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה־20. קודם לכן לבשו נשים מחוכים מעצמות לווייתן על מנת להרים ולייצב את החזה. כיום, במקומות רבים בעולם, החזייה הפכה לפריט ההלבשה התחתונה הנפוץ ביותר לפלג הגוף העליון.
לחזייה מספר תפקידים שונים: התפקיד הפשוט והשימושי שלה הוא תמיכה בשדיים במהלך התעמלות (המטרה העיקרית של חזיות ספורט) ופעילויות יום-יומיות; נשים נוהגות ללבוש חזייה גם בניסיון למנוע מהחזה "ליפול" בתקופות מאוחרות יותר של החיים, עקב מתיחה של העור בחלקו העליון של השד. לבישת חזייה נהוגה גם מסיבות של צניעות, או בשביל לעמוד בציפיות חברתיות. החזייה יכולה לשמש גם כהכרזה אופנתית, בכוונה להציג תדמית מסוימת של נשיות; בתפקוד זה, היא בדרך כלל מעוצבת בצורה שמרימה את החזה גבוה יותר מתנוחתו הנורמלית, במטרה לספק מראה צעיר יותר או כדי להגדיל את המחשוף. מטרות אלו – השגת צניעות אך עם זאת רצון במחשוף, סותרות אחת את השנייה. לכן, רוב החזיות הן ניסיון של מעצבים לייצר פריט לבוש שממלא תפקיד פרקטי, ובד בבד מהווה פריט לבוש מושך בפני עצמו.
יש המפקפקים בתועלתה של החזייה, וטוענים כי אינה עוזרת במניעת התוצאות של הזדקנות החזה, ויש טוענים שהשדיים בריאים יותר כאשר הם חופשיים ואינם קשורים ומוצמדים בחוזקה[1]. מחקרים מצביעים על קשר בין לבישת חזייה במשך שעות רבות ביממה, בייחוד בלילה ובייחוד חזייה בעלת צלעות, לבין הופעת סרטן בבלוטות הלימפה.
בנוסף, החזייה הפכה לפריט שנוי במחלוקת, בעל משמעויות פוליטיות ותרבותיות אשר מעיבות לעתים על מטרתו הפרקטית. באופן מסורתי, החזייה נחשבת לאחד הסימנים אשר מצביעים על התבגרות מינית נשית. החזייה יכולה להתפרש גם כאמצעי בו נשים מדגישות את מיניותן. מצד שני, יש הרואים בחזייה סמל להדחקה של הנשים את גופן
לאורך ההיסטוריה המתועדת, השתמשו נשים בעזרים מגוונים על מנת לכסות, לתמוך ולעצב את שדיהן. ניתן למצוא פריטים דמויי חזייה או ביקיני אצל מספר נשים אתלטיות במאה ה-7 לפנה"ס, במהלך העידן המינואי. להלבשה העליונה כמו גם לתחתונה היה תפקיד דומה.
מן המאה ה-16 ואילך, השתלט המחוך על מחלקת לבני הנשים, בעיקר בקרב הנשים האמידות. המחוך דחף את החזה כלפי מעלה, אך עיוות גם את מיקומם של אברים פנימיים, במטרה להשיג גזרה צרה במיוחד באזור המותניים. לקראת סוף המאה ה-19, החלו מעצבי הבגדים להתנסות בחלופות שונות למחוך, כמו פיצול המחוך למספר חלקים: פריט מעצב למותן התחתון, והתקן שתמך בשדיים מכיוון הכתף.
בתחילת שנות ה-20, החלו להופיע פריטי לבוש הדומים יותר לחזיות המודרניות, למרות שייצור ברמה מסחרית לא הופיע עד שנות ה-30. החזייה הראשונה כפי שאנו מכירים אותה כיום, הומצאה על ידי מארי פלפס ג’ייקוב בשנת 1913, והפכה לפריט לבוש מקובל רק באמצע המאה ה־20. מאז, החזיות החליפו, למעשה, את המחוכים (חלק מעדיפים לכנותם – תחתוניות), וייצור חזיות ומכירתן הפך לתעשייה של מולטי-מיליארדי דולרים, שנשלטת על ידי תאגידים בינלאומיים. במהלך הזמן, הדגש על חזיות הפך מצורך שימושי לאופנה של ממש[3]. כיום נחשבת החזייה לאחד הבגדים שייצורם מורכב ביותר, בעיקר בשל הקושי בייצורה במידות גדולות. .
חזיות נבדלות זו מזו בתפקידן, בצורת ייצורן ובמידתן. חזייה מורכבת בדרך כלל ממספר חלקים קבועים: גביעים בשביל השדיים, ביניהם חיבור במרכז עשוי כעין פס, רצועה סביב היקף החזה תחת השדיים ורצועות בעלות אורך ניתן להתאמה המקבעות אותה לכתפיים. חזיות עשויות על פי רוב מטקסטיל, כמו למשל כותנה או פוליאסטר. בד סטרץ’ ותחרה הם מרכיבים נוספים של חלק מן החזיות. הבדים המשמשים לייצור החזייה הם בדרך כלל בדים בעלי מראה אירוטי, בדים מעוטרים, או שקופים למחצה. הגביעים התומכים בשדיים מתוגברים על ידי "צלעות" עשויות מתכת במקור, אך בעיקר פלסטיק בימינו, שנמצאות תחת השדיים. החזייה בדרך כל מהודקת על ידי סוגר קרס הנמצא על הרצועה בגב, במקור. בחזיות מסוימות ממוקם הסוגר בחזית, בין הגביעים, ואחרות מעוצבות כך שניתן ללבוש אותן מכיוון הראש, ולהן אין סוגר כלל.
בחלק מהחזיות ישנו ריפוד, שמטרתו להגביר את מידת הנוחיות, או לגרום לשדיים להראות גדולים יותר. חזיות פוש-אפ מעוצבות במיוחד בשביל מחשופים עמוקים, ובהן נעשה שימוש בריפוד ובחיתוך הדוגמה על מנת להשיג את האפקט הזה. ישנו גם ריפוד עשוי מחומר רך, שמושם בין השדיים והחזייה ומשמש ליצירת מראה של חזה גדול – על מנת להשתמש בריפוד זה, על לובשת החזייה ללבוש חזייה בעלת גביע במידה גדולה יותר מהמידה שלה היא נזקקת.
על החזייה, כפריט הלבשה תחתונה, להיות מותאמת בצורה המיטבית לגוף. הרצועה המחברת בין הגביעים, והגביעים עצמם צריכים לספק את מירב התמיכה, יותר מהתמיכה שמספקות רצועות הכתף, שאחראיות למספר בעיות בריאותיות (ראו עקרונות מכניים, בהמשך). מספר נקודות עיקריות חשובות בהתאמת החזייה לצורת ומידת החזה והגוף.
בהתבוננות מן הצד, הרצועה שנמצאת סביב הגוף צריכה להימצא במצב אופקי, היא איננה צריכה להימשך כלפי מעלה במעלה הגב ועליה להיות מתוחה, אך נוחה.
צלעות החזייה צריכות להימצא בצורה אופקית תחת השדיים היכן שנמצא הקיפול התחתון שלהם מן הגוף, ויש להקפיד שהן לא ילחצו על החזה או על השדיים, לא ישפשפו ולא יבלטו החוצה או ינעצו בשדיים מקדימה.
על הגביעים להקיף את השדיים, ועליהם להסתיים בקו עדין במקום בו בד הגביע נגמר.
בגביעים עצמם, לא צריך להיות חריץ או כל בליטה שהיא מעל החלק העליון, או הצדי של הגביעים, אפילו בסגנון בעל חיתוך נמוך כמו בחזיית בלקונט.
לחזיות מספר סוגים ראשיים, על פי שימושיהן המיועדים:
* חזייה ל"מתחילות", המיועדת לנערות צעירות בתור חזייה ראשונה, עשויה בדרך כלל מבד בלבד, בלי "צלעות" מתכת. נקראת גם גוזייה (גופיה וחזייה).
* חזיית ספורט (טופ), שמטרתה הידוק השדיים כדי שלא יפריעו בפעילות ספורטיבית, עשויה בדרך כלל כעין גופייה אלסטית הדוקה מבד חלק.
* חזיית פוש-אפ – דחיקת השדיים כלפי מעלה, מתוך מטרה לגרום להם להראות גדולים יותר.
* חזייה מקטינה, שמטרתה להסתיר שדיים גדולים ולגרום להם להראות קטנים יותר.
* חזיית סטרפ לס ("חסרת רצועה") – חזייה מחוסרת רצועות כתפיים ללבישה עם שמלה החושפת את הכתפיים.
* חזייה בעלת רצועות פלסטיות שקופות – מיועדת ללבישה תחת בגד החושף חלק גדול מהגב והכתפיים.
* חזיית הנקה – בעלת פתיחה קדמית או בעלת פתיחה חלקית לכל אחד מן הגביעים. בדרך כלל ללא צלעות.
* חזיית מילוי – חזייה לנשים שעברו כריתת שד. בחזייה זו ממולא הגביע בתותב, חומר אלסטי מיוחד המשחזר את מבנה השד החסר, או את שני השדיים החסרים. בחזייה יש כיס נוסף בו שמים את התותב.
חנויות רבות לממכר לבני נשים ערוכות לכך שגברים עשויים לרצות לרכוש חזייה לאישה שאינם יודעים את מידת החזייה שלה. לשם כך מכינות חנויות אלו קיר ועליו שדי נשים מספוג, מתוייגים לפי מידות חזיות. הגברים מוזמנים לאחוז בשדיים מהספוג כדי לשחזר את מידת החזייה של האישה שעבורה הם מבקשים לרכוש חזייה.
הלבשה תחתונה סקסית , הלבשה תחתונה לנשים , הלבשה סקסית לנשים
